<h1>ספר החינוך מצוה תקל"ב</h1>
<h2>דף כא:</h2>
שנצטוינו באשת יפת תואר לעשות לה כמשפט הכתוב בפרשה זו, שנאמר [דברים כ"א] וראית בשביה אשת יפת תואר וגומר, יפת תואר כלומר שתהיה יפה בעיניו, וענין הציווי בה שיביאנה הישראל אל בית וצוה אותה לגלח ראשה ולגדל צפרניה ולהסיר מעליה הכסות הנאה שהביאה מביתה, שכן דרכן של גוים הארורים שבנותיהן מתקשטות במלחמה לזנות, וירשה אותה לבכות אביה ואמה חדש ימים כרצונה, אלו הם הדברים המפורשים בכתוב בדין אשת יפת תואר, מן הדומה שעל כל אלה יבוא חיוב העשה. משרשי המצוה אמרו זכרונם לברכה לפי שלא התירה התורה יפת תואר בשביה אלא כנגד יצר הרע שאם לא התירה הכתוב ישאנה באיסור לתוקף יצר לב האדם רע בענין החשק, ועל כן סתם הכתוב דלת בפניו להבאישה בעיניו, וצוה לגלח ראשה כדי לאבד תואר שערותיה הנאים ולגדל צפורניה כדי לנוול תואר ידיה ושירשה אותה לבכות חדש ראשון לנוול פניה ולכלות בדמעות עיניה, גם חייב הכתוב שתשב עמו בביתו בעשותה כל זה בחדש הראשון, והכל להמאיסה בעיניו שיהא נכנס ויוצא ומסתכל בה ורואה בניוולה. ואמרו מן המפרשים שהיתר יפת תואר ביאה ראשונה היא בגיותה, וקרובים דבריהם אחר שההיתר שלה הוא מפני תוקף יצר הרע, אבל מהם שאמרו שאינה מותרת כלל עד לאחר כל המעשים האלו שזכרנו, ומשפט הכתוב נראה כן, גם בירושלמי [פ"ב דמכות ה"ו] חלקו על זה. דיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה שאשת יפת תואר בין בתולה בין בעולה בין אשת איש, ואין מותר ליקח שתים שנאמר בה ולא בה ובחברתה. ומה שאמרו [קדושין כ"ב ע"א] שלא ילחצנה במלחמה אלא ייחדנה לו בבית, שלא תהא סבור שהתירתה התורה בכל ענין ואפילו בפרסום, וצריכה להתגייר קודם שישאנה לו לאשה, ואחר הגירות נושאה בכתובה וקידושין ודינה כדין בנות ישראל, ואם לא רצתה להתגייר מגלגל עמה שנים עשר חדש ומשלחה לנפשה, ואחר חדש הבכייה ממתין לה שני חדשים עוד, ואם נתעברה מביאה ראשונה הולד גוי ואינו בנו לשום דבר מכל הדברים, וכמו שאמרו זכרונם לברכה [קדושין ס"ח ע"ב] בנך הבא מן הגויה אינו בנך אלא בנה, ותמר אחות אבשלום מביאה ראשונה של יפת תואר היתה ואבשלום אחיה נולד אחר הנישואין, ונמצאת תמר אחות אבשלום מאמו ומותרת להנשא לאמנון, וכן הוא אומר [שמואל ב' י"ג] דבר נא אל המלך כי לא ימנעני ממך. ויתר פרטי המצוה בקדושין פרק א' ובסנהדרין. ונוהגת מצוה זו בזמן שישראל על אדמתן כי אז היה להן רשות ויכולת בידם להלחם, ועובר על זה ולא עשה המעשים שזכרנו בטל עשה זה.
